מציאות כואבת מתגלה לאלה הנדרשים לסוגיית ההכרה בנכות הנגרמת כתוצאה מהשירות הצבאי והם מוצאים עצמם נלחמים על הקרב של חייהם ולא פעם נכנעים

בשעה שעולה המילה "הלום-קרב" רובנו מיד נזכרים בסיפור המצמרר של החייל, עידו גל רזון, אשר הופיע בפני הועדה לביקורת המדינה והטיח האשמות קשות אודות ההתעלמות מהמקרה שלו ומהטיפול הבריאותי והנפשי שהיה עליו לעבור. כזכור, רזון נפגע במהלך מבצע "צלול כיין", אובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית וטופל ע"י תרופות, אשר לטענתו החלישו אותו וגרמו לתופעות שפגעו קשות בשגרת חייו.

סיפור נוסף עוסק בדוד בן ציון ליפקין, אשר התייתם בהיותו בן 7, לאחר שאביו נרצח בפיגוע ירי. בעודו צעיר, נשבע ליפקין לעצמו, כי לעולם לא יאפשר לילדים נוספים לגדול ללא אב ולכן התגייס לגולני. במלחמת לבנון השנייה נחשף למראות מזעזעים וקשים מנשוא, וביניהם מותו של חברו ללחימה, הרופא, ד"ר איגור רוטשטיין. המראות והריחות האיומים מלווים אותו עד היום, ועובדה זו יחד עם העובדה שלא הצליח למנוע מילדים אחרים לגדול ללא אב, גרמו למחשבות אובדניות, כשבשיאן הוא כיוון את קנה הרובה הצבאי לרקתו.

דוד אובחן כסובל מבעיה נפשית והתאשפז באשפוז כפוי ב"כפר-שאול", בית החולים לתשושי נפש, לכשנה. כעת, כעשור לאחר המקרה, הוא עדיין שרוי בעיצומם של דיונים משפטיים באשר לסוגיית ההכרה בו כפגוע נפש עקב השירות הצבאי. הצבא, מצדו, מנסה להגיע עמו להסדר להכרה ב- 50% נכות בזיקה לשירות הצבאי, אך דוד מסרב ומצפה שתהיה הכרה מלאה.

עו״ד אורנית שגיא-דקל, ממשרד "אשכנזי שגיא-דקל״, העוסקת בתחום דיני נזיקין וביטוח מסבירה: ״דחיית תביעות על ידי משרד הביטחון של חיילים שנפגעו בתקופת השירות ועקב השירות וסובלים מליקוי נפשי, נובעת מכך שבעבר הייתה קיימת בצה״ל מציאות לפיה חיילים שרצו להשתחרר משירות חובה, זייפו בעיות נפשיות והצטיידו בחוות דעת מפסיכולוגים ופסיכיאטרים אשר ״אישרו" את פגיעתם הנפשית. למעשה, משרד הביטחון בנה סביבו מעין ״חומת ברזל״, המהווה מסננת עם חורים גדולים מאוד, ולעתים יתר על המידה, ותביעות חיילים הסובלים מליקוי נפשי נדחות."

"קיים סוג נוסף של נכות נפשית בצבא אותה נוכל להגדיר "פנימית", היא נגרמת כתוצאה מפגיעה נפשית מתמשכת בחייל על ידי המפקדים או ה"חברים" לשירות הצבאי. כמו כן, ישנה התעללות הנגרמת על ידי המשטרה הצבאית, אשר לא פעם חוקרת חיילים בצורה קשה ופוגענית בשכיחות די גבוהה, באופן המותיר משקעים ופגיעה נפשית בקרב חיילים. בפגיעות מעין אלו, יהיה קשה להוכיח את הנכות הנפשית, וזאת מפני שהנושא מושתק בחדרי חדרים בתוככי הצבא וקשה להוציא את המידע. חייל שיבחר להתחיל בתהליך לבירור זכאות להכרה כ"פגוע נפש" יצטרך לאסוף ראיות התומכות בגרסתו ולגבות אותן באין סוף עדים לתהליך ההחמרה במצבו הנפשי. כמו כן, ניתן לזמן את כל הגורמים המעורבים לבקשת החייל הנפגע. "תהליך זה אמנם ארוך ומייגע, ואולם בשנים האחרונות יותר ויותר חיילים מוכרים כפגועי נפש ואף לאחר שירותם הצבאי ולכן כדאי להתחיל בתהליך בליווי של עורך דין ולהיות סבלניים וסובלניים לגבי התוצאות."

״כאשר תלונת החייל תיבדק ותמצא נכונה, אם תקבע לו הועדה שיעור נכות בין 10%-19% נכות נפשית, הוא עתיד לקבל מענק חד-פעמי, אשר סכומו מוערך בכ- 40 אלף . בנוסף, עומדת לחייל הזכות להתייצב כל חצי שנה מחדש בטענה להחמרת מצבו הנפשי והבריאותי, אם הועדה תקבע לו מעל 20% נכות, הוא עתיד לקבל קצבת נכות חודשית בסך של כ- 380 על כל 10% משיעור הנכות שיקבע לו. דבר נוסף, אותו מציינת עו״ד שגיא- דקל, הינו שבמקרים מסוימים, כשהחייל דורש מימון לימודים או מלגת קיום בזמן הלימודים, ייתכן שיהיה זכאי לכך ובמקרים קיצוניים בהם לא יצליח להשתלב בשוק העבודה עקב נכותו, יהיה זכאי למשכורת חודשית למשך כל חייו ע"י משרד הבטחון. לעומת זאת, אם לא יקבעו לו אחוזי נכות הוא לא יוכל לתבוע פיצוי או זכויות עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.״

עו״ד אורנית שגיא דקל, שותפה במשרד אשכנזי שגיא-דקל העוסק בתחום הנזיקין.

מקור: http://www.themarker.com/labels/legal-arena/1.3141473